למה אנחנו מוותרים על תנורים רגילים לטובת טיפול באמצעות אור אינפרא-אדום בחיישנים החכמים
בואו נהיה כנים: תנורי חימום רגילים הם בעצם “דינוזאורים” מהעבר. בעולם של חיישנים חכמים, אנחנו עוזבים אותם ועוברים לשימוש באור אינפרא-אדום לצורך טיפול בחומרים. זה הגיוני יותר, במיוחד בהתחשב בכללי האנרגיה הירוקה החדשים והרצון להימנע משימוש בעופרת.
כשרוצים לייבש חומרי הדבקה או לאפשר לפולימרים להתקשות, הדבר האחרון שרוצים הוא לזהם את החומרים או לבזבז הרבה אנרגיה רק כדי לחמם תיבת מתכת ענקית.
הטריק לחימום ממוקד
חשבו על האופן בו עובד תנור רגיל – אתם מחממים את האוויר, והאוויר מחמם את החומר. זה איטי ומבזבז אנרגיה.
אור אינפרא-אדום שונה – הוא משתמש בקרינה אלקטרומגנטית שנעה בקו ישר ופוגעת ישירות בחומר. אני מעדיף לחשוב על זה כעל “חימום סלקטיבי” – אתם מחממים רק את חומר האריזה עצמו, ולא את כל החדר. כך החימום מתבצע בצורה מדויקת יותר, והחומר מגיע לטמפרטורה הנכונה מהר יותר.
השגת הטמפרטורה הנכונה
אם אתם עובדים עם חומרים ללא עופרת או פולימרים ירוקים, אתם עובדים בטווח טמפרטורות צר מאוד.
אם הטמפרטורה גבוהה מדי – החיישן עלול להינזק.
אם הטמפרטורה נמוכה מדי – החיבור בין החומרים נכשל, והכל הופך לחסר תועלת.
עם אור אינפרא-אדום, ניתן לשלוט באורך הגל כדי שיתאים לתכונות הכימיות של החומרים. זה מאפשר למנוע את היווצרותם של תרכובות אורגניות רעילות, שנוצרות בדרך כלל כאשר החומרים מחוממים יותר מדי בתנורים רגילים.
החיסרון (כי תמיד יש חיסרון)
אור אינפרא-אדום הוא אמנם מהיר ויעיל, אך הוא אינו פתרון מושלם.
יש להתמודד עם “אפקט הצל” – אם לחיישן יש צורה מורכבת או חללים עמוקים, קרני האינפרא-אדום לא יגיעו לאותם אזורים. כדי לפתור זאת, ייתכן שיהיה צורך במנגנון סיבובי או במספר מנורות כדי שכל חלק של החומר ייחמם באופן אחיד.
ועוד דבר – המנורות בעלות העוצמה הגבוהה האלו נהיות חמות מאוד. אם לא תגדירו נכון את מהירות הקירור של המנורות, החשמל של המערכת עלול להינזק. זו סיבוכה, אך עבור רובנו, זו סיבוכה ששווה את זה.